עמדות מוצא בתרגול שיטת פאולה/לא רק שכיבה על הגב

אחד העקרונות החשובים בשיטת פאולה הוא תרגול המעודד את הגוף ליצירת קשרים בין השרירים הטבעתיים לבין עצמם. התעוררות הקשרים בין השרירים הטבעתיים מתרחשת במיטבה במצבי שכיבה. לכן תרגול בשכיבה על הגב היא עמדת המוצא הנפוצה ביותר בשיטה. בשכיבה הגוף רפוי יחסית למצבים אחרים, תגובות נוספות המתרחשות במקביל לתרגול המכוון מורגשות ביתר קלות וכן עולה יכולתו הטבעית של הגוף לנוע ללא תכנון. עמדות מוצא המעודדות תנועה חופשית הן לדוגמה: הטייה של הידיים לאחור ואחיזה במיטה בשכיבה על הגב, עצימה חזקה של העיניים. הנחת הידיים על העיניים וחזרה למצב זה כמה פעמים. וכן החזקת ברכיים בעזרת הידיים בשכיבה על הגב כשהידיים מונחות מצדי הברכיים.  בכל אחת מעמדות המוצא האלו ניתן לשלב תרגילים או לחכות ולאפשר לגוף לנוע באופן לא מתוכנן הנדרש מעמדת המוצא או ממצב הגוף.יש תרגלים שאינם מתאימים לתרגול בשכיבה בלבד , להם נחוצה תנועה כללית של הגוף במרחב. 

מצבי עמידה כעמדות מוצא לתנועה הם: עמידה על ארבע כאשר הברכיים והמרפקים מוחזקים ישרים ללא קיפול תוך כדי העברת המשקל בין הידיים לרגליים. עמידה ישר בעיניים עצומות, עמידה תוך כדי הנחה של הידיים על העיניים. עמידה על ארבע והחזקת הקרסול על ידי אחת הידיים. עמידת צפרדע הכוללת הנחת המרפקים על הברכיים,

מובן שמצבו הגופני של המתרגל/ת צריכים להיות גורם מרכזי בבחירת השימוש בעמדות מוצא שונות ובבחירת התרגילים.

שימוש בתרגילי עיניים בשיטת פאולה והשפעתו על הגוף

תרגילי עיניים ופנים מסייעים בתרגול שיטת פאולה הן במצבי חולשה של שרירי הפנים, הן לצורך הפעלה מרחוק של פתחים אחרים והן כדרכי הרפיה וכיווץ של הגוף כולו. קבוצות תרגילי העיניים מיועדות לצרכים רבים. בין תרגילי העיניים נמצאים סוגים שונים של כיווצים, פתיחות ושחרור, שימוש בדמיון ועצימת עפעפיים להרפיה ורגיעה והעזרות בתנועות עיניים לשחרור שרירי הצוואר, העורף והגב.

לדוגמה:

1.                              ידיים על העיניים-להניח את כפות הידיים על העיניים כך שהאצבעות תהיינה על המצח וכפות הידיים לא תלחצנה את העיניים.

2.                              כיווצים קלים של העיניים- בעיניים עצומות העפעפיים נעים אל מרכז העין ברצף או מנסים בקלילות לגעת בעישונים.

3.                              כיווצים קלים של העפעפייים התחתונים, (הכוונה אינה למנוע פעילות מצטרפת של העפעפיים העליונים) תשומת הלב מתמקדת בתנועת העפעפיים התחתונים אל מרכז העין כולל ניסיון להרימם.

4.                              לחיצת העפעפיים העליונים כלפי העין ועזיבתם.

5.                              כיווצים חזקים של העיניים-יש לכווץ את העפעפיים כלפי פנים העין ולפתוח את העיניים תוך הרחקת העפעפיים ככל האפשר.

6.                              כיווץ עין עין לסירוגין-כאשר עין אחת מתכווצת האחרת נפתחת. ניתן להיעזר בדחיפת הפה את העפעף התחתון או בכיווץ כפול, אחד קצר ואחד ארוך יותר.

המצב הקבוע של רוב בני האדם הוא תנועה וחשיבה כלפי הסביבה מתוך הסתכלות קבועה לפנים, כלומר ההרגל להיות בקשר עם העולם דרך המבט והשמיעה מייצר הימצאות מתמדת במצב שבו העיניים פעילות ללא הפוגה ונמצאות רוב הזמן בתנועה לכיוון אחד-"קדימה". להוציא מצבי שינה, או צורך מיוחד לדעת מה קורה מימין ומשמאל או ניסיון להרפיה ושחרור מודעים. הדבר בולט במיוחד אצל אנשים המרכיבים משקפיים שכל גופם נוטה קדימה ומיקום הכתפיים והגב מושפע באופן קבוע מהמבט קדימה. אך גם אצל מי שאינו מרכיב משקפיים אין ספק שעניין זה-מיקומו של המבט הוא הרקע לכאבי גב, וקשיי תפקוד גופניים אחרים. בנוסף, בכל מצבי הערות למינהם אין מצב שבו האדם מניח לעיניו מתוך כוונה מודעת כפי שרבים נוהגים להניח לרגליים ע"י ישיבה, לפה ע"י הפוגת דיבור וכו'. לעניין זה יש גם פן רגשי פשוט, אין דרך טובה מזו להיות בשליטה על הנעשה סביב והאדם המודרני מורגל בשמירה ושליטה מתמדת בהתנהלותו בסביבתו.

שיטת פאולה וחיזוק רצפת האגן

רבים שואלים מדוע חשובה ההפרדה בין שרירי הסוגרים בזמן תרגול שיטת פאולה לצורך חיזוק רצפת האגן. זו שאלה חשובה משום שרוב התרגולים מציעים לאפשר לגוף להתנהל לפי נטייתו. הנטיה של הקשר בין הסוגרים היא החלשות של הסוגר הקדמי בגלל חוזקו הקבוע יחסית של הסוגר האחורי.

הפרדה בין השרירים השונים של רצפת האגן היא בסיס חשוב לחיזוקה, המניפולציות שמסייעות משחררות את המחשבה מריכוז יתר הנדרש בשיטות אחרות. הפרדה זו נעשית בהמשך כלי לארגון מחודש של הגוף ולשינוי היציבה.  

מבט נוסף על חיזוק רצפת האגן בשיטת פאולה

תרגול שיטת פאולה יוצר מעברים בין פעולה מקומית לפעולה של הגוף כולו. המעברים נוצרים בחלקם ללא הכוונת המטפל/ת ובחלקם בעזרת הכוונה.

הפעלת השרירים הטבעתיים נלמדת מכמה עמדות מוצא כגון: שכיבה על הגב, ישיבה בכיסא ללא ידיות, ישיבת צפרדע או עמידה. רוב המתרגלים זקוקים לתרגול המבוסס על שכיבה כעמדת מוצא בתחילת הדרך, זאת עקב ההרפיה הכרוכה בשכיבה והיכולת של הגוף להעביר ביתר  קלות תנועה ממקום אחד למשנהו במצבי שכיבה.

מעברים לעמדות מוצא אחרות נעשים לאחר שהמתרגל/ת מתנסה בהעברת תנועה מקומית לתנועה כוללת.

הפרדה בין השרירים השונים של רצפת האגן היא בסיס חשוב לחיזוקה, המניפולציות שמסייעות משחררות את המחשבה מריכוז יתר הנדרש בשיטות אחרות. הפרדה זו נעשית בהמשך כלי לארגון מחודש של הגוף ולשינוי היציבה. פעולתו המופרדת של הספינקטר האחורי מעודדת את פתיחת הכתפיים והרחקת השכמות ומרחיבה את הגב, הפעלת הספינקטר הקדמי מקטינה את השקע המוגזם בגב התחתון (היפר לורדוזיס) שהוא נחלת נשים רבות ומאפשרת לבטן לא להידחף כלפי חוץ לפנים. המעברים בין כיווצי הסוגר הקדמי ותנועת הגב לאחור לבין כיווצי הסוגרים הקדמיים ותנועת הגוף למרכז הקדמי נעשים תנועה מלאה. תנועה זו יכולה להעזר בתנועת כפות הרגליים ולעודד העברת משקל הגוף באופן מתמשך מחלקו האחורי לחלקו הקדמי במצבי עמידה. תרגול בעמידה יכול להעשות תוך כדי פעולות אחרות ולמנוע נזקים. לכל אלו יש השפעה מיטיבה על חיזוק רצפת האגן.